פסק-דין בתיק ע"פ 269/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 12.4.2010 ועל גזר דין מיום 24.6.2010 שניתנו בתפ"ח 1133/08 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, והשופטיםו' מרוז ו-א' ואגו). בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, לאחר ניהול הוכחות, במספר עבירות של אינוס ותקיפה הגורמת חבלה של ממש וכן בעבירה של מעשה סדום והדחה בחקירה. בגין עבירות אלה השית בית המשפט המחוזי על המערער מאסר בפועל למשך 65 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי של 12 חודשים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור ויורשע בביצועה של עבירה מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח.

תמצית העובדות לפי כתב האישום

1.        המתלוננת והמערער היו בני זוג משנת 1993 ולהם שני ילדים משותפים. המערער עזב את הבית בשנת 2006, אך היה מבקר את המתלוננת ואת ילדיו בדירתם לעיתים קרובות. בהתאם לכתב האישום, בין השנים 2004 ל-2008 המערער בעל בכוח את המתלוננת מספר רב של פעמים שלא בהסכמתה וחרף התנגדותה. בנוסף, בתקופה זו תקף המערער את המתלוננת פעמים רבות, על ידי כך שהכה אותה בכל חלקי גופה. המערער ניסה להניא את המתלוננת מהגשת תלונה במשטרה כנגדו על ידי איומים על חייה. כתב האישום מפרט אודות שני אירועים ספציפיים של בעילה בכוח וכן אודות אירוע תקיפה נוסף בעקבותיו הגישה המתלוננת את תלונתה. האירוע הראשון התרחש בחודש מאי 2008, ובו הגיע המערער לביתה של המתלוננת לאחר שחזר מביקור בחו"ל, ובעל אותה בכוח וללא הסכמתה, על ידי כך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, כאשר הוא תופס את ידיה בחוזקה וגורם לה לשטפי דם. האירוע השני התרחש ביום 5.6.2008, בשעה 17:30-17:00 לערך. במועד זה הגיע המערער לביתה של המתלוננת כאשר ילדיהם לא היו בבית, תפס אותה בשערותיה ומשך אותה לחדר השינה. המערער הפיל את המתלוננת על המיטה, חרף התנגדותה של המתלוננת, הסיר בכוח את בגדיה והתפשט. לאחר מכן, תפס המערער את ראשה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לפיה, ואז לאיבר מינה, עד שהגיע לסיפוק מיני. המערער ניסה גם להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. המתלוננת התנגדה לכל מעשי המערער בכך שדחפה אותו, אמרה לו מספר פעמים כי אינה רוצה לקיים עימו יחסי מין וסגרה את פיה. האירוע השלישי התרחש ביום 13.6.2008 (להלן: יום התלונה), בסמוך לשעה 15:30. המערער הגיע לביתה של המתלוננת ולאחר שנתגלע בין השניים ויכוח, איים על המתלוננת כי יהרוג אותה ותקף אותה, על ידי כך שסטר בפניה ובעט ברגליה ובבטנה. כאשר רצתה המתלוננת להתקשר למשטרה לבקש עזרה, ניתק המערער את הטלפון.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בביצוען של העבירות המיוחסות לו, כמפורט לעיל, וזאת לאחר שבחן את הראיות בתיק, אשר תפורטנה להלן:

3.          אמרת המתלוננת מיום 13.6.2008:באמרת המתלוננת במשטרה ביום התלונה, היא מתארת כיצד המערער "קיבל קריזה" לאחר ששתה בירה, החל לקלל אותה, ואז הכה אותה ברגלה, בבטנה ובגבה וסטר על פניה. לדבריה, המערער איים עליה כי יהרוג אותה וכשרצתה להתקשר למשטרה ניתק את הטלפון. לשאלת החוקר האם המערער תקף את המתלוננת פעמים נוספות בעבר, השיבה כי היו מקרים נוספים וציינה שני אירועים ספציפיים: האירוע הראשון התרחש שלושה שבועות קודם לכן אז המערער בעט בבטנה, האירוע השני התרחש שלושה חודשים קודם לכן אז תקף אותה בבעיטות ובסטירות. עוד אמרה המתלוננת כי המערער מאיים להרוג אותה. לקראת סיום, כשנשאלה המתלוננת האם ברצונה להוסיף דבר מה, ציינה לראשונה כי המערער "גם בא לבית שלי ולוקח אותי למיטה ועושה זיון בכוח, ואני לא רוצה ולא רציתי גם". לשאלת החוקר, הבהירה המתלוננת כי האירוע התרחש שבוע לפני כן ביום חמישי כשהילדים לא היו בבית, ותיארה כיצד משך אותה בראשה למיטה שם קיים עמה יחסי מין בכוח ונגד רצונה. לשאלת החוקר האם תוכל לפרט, ביקשה המתלוננת לדבר עם חוקרת דוברת רוסית.

4.        אמרות המערער במשטרה: בחקירה מיום 14.6.2008 הכחיש המערער שקילל, תקף את המתלוננת או איים עליה וטען כי אין לו שום יחסים עימה. המערער הכחיש כי קיים עם המתלוננת יחסי מין בניגוד לרצונה וסיפר כי יומיים לפני כן, ביום שישי, שכב עם המתלוננת בהסכמתה. לטענתו, מקרה האלימות היחיד בינו למתלוננת התרחש לפי כ-8-7 שנים והוא ישב בגינו בבית סוהר, ואם העידו ילדיהם אחרת הן זה משום שהמתלוננת לימדה אותם לעשות כן. המערער טען כי המתלוננת העלילה עליו משום שנסע לחו"ל, לארץ מוצאה של המתלוננת, בלי לקחת אותה עימו. בחקירה נוספת, מיום 15.6.2008, חזר המערער והכחיש כי קיים עם המתלוננת יחסי מין בכוח וללא הסכמתה או כי תקף אותה.

5.          תעודה רפואית: בבדיקה רפואית שנערכה למתלוננת ביום 15.6.2008 המתלוננת מסרה שעברה אירוע תקיפה ונמצאו שטפי דם גדולים באיזור מרפק שמאל והירך השמאלית. כן, נרשמו תלונות על כאבים באזור הגב וברגל שמאל, תלונה על חולשה כללית וסחרחורות וכאב בבטן התחתונה.

6.        עימות בין המתלוננת למערער: בעימות מיום 16.6.2008 טענה המתלוננת כי המערער מכה אותה כל שבוע שבועיים וכן מקיים עימה יחסי מין בכוח. המתלוננת חזרה על תיאור האירוע בו משך אותה בכוח בשערותיה לחדר השינה, זרק אותה על המיטה ו"השיג את הזיון שלו". המערער מוסר כי האירוע התרחש ביום רביעי ועומד על כך שדובר ביחסי מין בהסכמה מלאה ואף בדרישת המתלוננת. המערער סיפר כי למחרת, היינו ביום התלונה, התעורר בינו לבין המתלוננת ויכוח על רקע כספי, אך הכחיש כי תקף את המתלוננת או כי איים עליה. המערער גרס כי התלונה היא נקמה על כך שנסע לחו"ל ללא המתלוננת. לאורך העימות המערער והמתלוננת מטיחים זו בזה עלבונות וקללות.

7.        עדות המתלוננת: המתלוננת סיפרה בעדותה כי עלתה לארץ עם ילדיה מבן זוגה הקודם, ומזה כ-15 שנים היתה בקשר זוגי עם המערער, אותו הכירה עוד בארץ מוצאה. לדבריה היא ניסתה לעזור למערער שהיה נרקומן. כשנתיים לפני הגשת התלונה הסתיימו המגורים המשותפים, אך גם לאחר מכן המשיך המערער להגיע לדירתה מתי שחפץ והגם שלא רצתה בנוכחותו.

           המתלוננת תיארה דפוס של מכות מצד המערער וקיום יחסי מין ללא הסכמתה. בית המשפט המחוזי ציין כי המתלוננת התקשתה לפרט את המעשים, אך ממקבץ תשובותיה ניתן לגזור את גרסתה כי "הוא עושה נגד רצוני, זה כאילו אונס, הוא עושה מקיים יחסי מין נגד רצוני בכוח, אפילו מין אוראלי, מה שבא לו, בכוח וזהו הולך... זה כל הזמן ככה... כבר 6 שנים, ככה 5 שנים.." (עמ' 7 לפסק הדין). לשאלה מתי בפעם האחרונה ארע הדבר, תיארה המתלוננת אירוע שהתרחש לאחר שהמערער חזר מחו"ל, בו המערער גרר אותה בשערותיה ו"הלך לישון" עמה והסבירה כי כוונתה ש"לישון כמו הולך בכוח זיון שלו". בית המשפט המחוזי ציין כי קשה להבין מה תדירות האירועים שכן המתלוננת מציינת מועדים שונים, אך עולה כי מדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו מדי תקופה. המתלוננת סיפרה כי חברה שלה ראתה את סימני החבלות על גופה ויכולה לאשר שהמתלוננת סיפרה לה שהמערער הכה אותה. אולם, המאמצים שנעשו להביא חברה זו לעדות בבית המשפט לא צלחו וחדלו בהסכמת המערער, לכן הדבר לא נזקף לחובתה.

           המתלוננת תיארה בעדותה את האירוע מיום התלונה, ה-13.6.2008. לדבריה, המערער הגיע לדירתה עם כביסה, היא בישלה וכיבסה עבורו והלכה לנוח. המערער נעשה עצבני וביקש מהמתלוננת להביא לו את בגדיו שהיו תלויים בחוץ. המתלוננת בקשה מבתה שקית עבור הבגדים והחלה לערום את בגדיו בשקית. אז החל המערער לקלל ולהכות אותה בסמוך לחלון הפתוח ובנוכחות הילדים. המערער אף הלך למטבח, לטענתה כדי לחפש סכינים. המערער ניתק את הטלפון כשרצתה להתקשר למשטרה, וכשלבסוף הצליחה להזמין משטרה, המערער יצא מהבית. המתלוננת הכחישה כי קיללה אף היא את המערער באותו אירוע.

           לטענת המתלוננת, היא נמנעה מלהגיש תלונה נגד המערער למשטרה עד לאותו אירוע משום שהיא "צריכה לגדל קודם ילדים ולחשוב על ילדים שלי" וציינה כי המערער הינו אדם מאוד מסוכן וכי הוא איים עליה. לטענתה, החליטה לבסוף להגיש תלונה משום ש"נמאס לי... אין לה חיים". כן, ציינה כי בעבר הזמינה מספר פעמים את המשטרה כדי שתסייע לה להוציאו מן הבית. בחקירה נגדית, המתלוננת אישרה שהציגה את המערער כבן דודה לביטוח לאומי כדי שזכויותיה לא יפגעו. כן סיפרה כי אמרה למערער שיום אחד תכניס אותו לבית הכלא משום ש"זה נחשב כאונס". המתלוננת אישרה גם כי נסיעת המערער לחו"ל לא היתה לרוחה מכיוון שהזניח את הילדים ומשום שחשדה שנסע כדי לייבא סמים, אך הכחישה כי חשדה שהוא מבלה עם נשים אחרות או שעיתוי התלונה קשור לכך והגדירה תיזה זו כ"שטויות". המתלוננת הדגישה כי "לא הבאתי אותו על אונס", היינו כי התלונה למשטרה נעשתה על רקע אלימות מצד המערער ורק אגב התלונה הזכירה את מעשי האונס.

8.          עדות המערער: המערער סיפר על נסיבות היכרותו עם המתלוננת. לדבריו, השתמש בסמים במשך תקופה של למעלה מ-25 שנה ונגמל מהתמכרותו לסמים כשנתיים קודם למתן העדות. הוא עזב את דירת המתלוננת ונפרד ממנה כחלק מתהליך הגמילה, אך המשיך להגיע לבקר, בעיקר בסופי שבוע. לטענתו, יומיים לפני הגשת התלונה קיים עם המתלוננת יחסי מין, אך טען כי "אני עד היום לא יודע מה זה המילה אונס.. לא יודע איך הגיע לראש שלה דברים כאלה. ... בכוח? איך בן אדם יכול לעשות בכוח, אם זה לא בא באהבה אני לא יודע להסביר את זה" (עמ' 20 לפסק הדין). המערער הכחיש שכפה על המתלוננת מין אוראלי וטען שהיה זה רצונה שלה, מעין "תחביב". כן הכחיש המערער שהיה מושך בשיערה כדי לאלצה לקיים עימו יחסי מין וטען כי היחסים נעשו ביוזמתה. לטענת המערער הוא הגיע למחרת לבית המתלוננת לאחר שבנו התקשר אליו ומדבריו הבין המערער כי המתלוננת הסיתה את ילדיהם לחשוב שיש לו "מישהי אחרת". המערער ערך קניות עם המתלוננת והילדים והשאיר כביסה בפתח ביתה.

           ביום שלאחר מכן, יום שישי, שב המערער לביתה של המתלוננת במגמה להישאר בו במהלך סוף השבוע. כשחזר, המתלוננת כיבסה את בגדיו, אלא שאז חל אצלה שינוי, להשערת המערער משום שהמתלוננת קיבלה טלפון ובו נמסר לה שיש לו חברה, והיא החלה לצעוק ולקלל אותו והזמינה משטרה. המערער הכחיש שהכה את המתלוננת, אך לאחר ששמע אודות עדות הבת הסכים שאולי דחף אותה ולאחר מכן טען כי המתלוננת שכנעה את הבת לתמוך בגרסתה. כן הכחיש המערער שניתק את חוט הטלפון כשניסתה המתלוננת להתקשר למשטרה. המערער חזר על טענתו כי המתלוננת כעסה עליו על כך שלא לקח אותה לחו"ל. כן המערער מצא הסבר לתלונה בכך שחברותיה, כמו גם אחיה של המתלוננת המרצה מאסר על עבירות מין, הסבירו לה שאם תגיד שהמערער אנס אותה תביא למאסרו. המערער גם הטיל דופי בהתנהלותה ואורחות חייה של המתלוננת והלין היא בוגדת בו, מטרידה אותו בטלפונים ואינה מגדלת את הילדים כראוי. בחקירתו הנגדית התקשה המערער להסביר מדוע רוצה המתלוננת לשכב עמו אם יש לה לטענתו גברים רבים ומדוע הוא נעתר לה בכל פעם. לשאלה מדוע לא סיפר בחקירותיו כי המתלוננת חשדה שיש לו חברה, ענה כי לא הרחיב בנושא.

9.           עדות הבת: בתם המשותפת של המתלוננת והמערער, כבת 15, סיפרה בעדותה על האירוע ביום התלונה. הבת סיפרה כי לבקשת המערער, החלה אמה להוריד את בגדיו שהיו תלויים בחוץ לאחר הכביסה וכי ביקשה ממנה להביא שקיות. בשלב זה, המערער החל לקלל את אמה, להכות בפניה ולבעוט בה, כנראה בבטן, תחילה כשהיו ליד החלון ואז בסלון. הבת בכתה, ביקשה שיפסיק וניסתה להפריד ביניהם אך הוא לא חדל. כשניסתה המתלוננת להזעיק משטרה, ניתק המערער את הטלפון. לאחר מכן הלכה המתלוננת למטבח, והמערער אחריה, שם המערער שב לקלל אותה ולהכותה. הבת התחננה שילך ודחפה אותו לכיוון הדלת עד שיצא לבסוף. לדברי הבת, אין זו הפעם הראשונה בה ראתה את המערער מכה את אמה אך האירוע הזה "שבר שיא". בחקירתה הנגדית, אישרה הבת כי הקללות שהוחלפו בין המערער למתלוננת היו הדדיות.

10.        עדת ההגנה א.מ.: אחותו של המערער, שהיא גם קרובת משפחה של המתלוננת ומגדירה עצמה כחברתה הטובה, מסרה שהמערער לא היה מעוניין בקשר עם המתלוננת, אלא היא זו שחפצה שהמערער יחזור לבית ואף ביקשה למסד את הקשר בצורת נישואין. לטענתה, המתלוננת דרשה מהמערער כסף לה ולילדים והיתה מתקשרת אליו ומטרידה אותו.

11.      עדת ההגנה א. ד.: הגדירה עצמה כחברה טובה של המערער ובעבר גם של המתלוננת. לדבריה, המתלוננת התרועעה עם אחרים, זרקה את המערער מהבית פעמים רבות וכשהיה רוצה לעזוב אותה היתה מאיימת עליו שתכניס אותו לבית הסוהר. בית המשפט קבע כי מדובר ברכילות, סברות ושמועות שאין להן משקל ראייתי. העדה טענה גם שהמתלוננת לוותה כסף מבן זוגה ואיימה שאם לא יוותר על החוב, תגרום להכנסתו לבית הסוהר. בהמשך, הגישה תלונה נגדו על ניסיון לאונס. בחקירה נגדית מתברר כי דברים אלו נודעו לה מפיו של בן זוגה בלבד וכן כי משנת 2003 אינה בקשר עם המתלוננת ותיאור התנהגותה רלוונטי רק עד לשנה זו.